מעצבי אינטראקציה דואגים להסיר כל חיכוך מדרכנו, כדי שכל תהליך יהיה לנו כמה שיותר זורם. אבל מרוב אופטימיזציה של זרמים כאלה, אנחנו נסחפים בעוצמה לתהום, ומה שבאמת חסר לנו זה נקודות חיכוך להיאחז בהן והזדמנויות לפעולה. מושון זר אביב חושב שזה ככה לא רק במערכות דיגיטליות, אלא גם באתגרים חברתיים ופוליטיים. בעזרת מושגי יסוד בחקר אינטראקציה כמו פלואו, פריקשן, אפורדנס וסיגניפייר, הוא מנתח בצורה מקורית ומרעננת את חוסר הפעולה האקלימי והאכזבה ממחאות חברתיות, לצד ההצלחות של הקורונה ושל קולקטיב החוב שיצא מתנועת אוקיופיי. עיצוב אינטראקציה הוא לא למעצבים בלבד, אלו כלים לכל תחומי חיינו