חוקרי המכון סימה שיין ואלדד שביט דנים בהתקדמות המדאיגה בתכנית הגרעין האיראנית, בזמן שישראל נלחמת בדרום ובצפון, כמו גם בעימות בין איראן לסוכנות הבינ״ל לאנרגיה אטומית והשפעתו על התנערות איראן מהמגבלות שהוטלו על תכניתה הגרעינית. האם מלחמת ״חרבות ברזל״ והמעורבות האיראנית בה יובילו לשינוי אסטרטגי בהקשר הגרעיני? מה משמעות השיח הגובר בתוך איראן על האפשרות של ייצור נשק גרעיני? האם איראן מוכנה לחזור לשולחן המו״מ עם המערב בעניין תכנית הגרעין, ובכפוף לאיזה תנאים ולוח זמנים? כיצד מגיבים במערב, ובפרט בממשל ביידן, להתפתחויות הללו? ואילו פערים יש בין התפיסה הישראלית לתפיסה האמריקאית בנוגע למידת האיום בתכנית הגרעין של איראן כיום, ומה נגזר מכך לגבי חשיבות הדיאלוג האסטרטגי הישראלי-אמריקאי בנוגע לכוונות המשטר האיראני?