אנחנו חיות בתרבות מצולמת ומתועדת אבל האם אי פעם עצרנו לשאול איזה נקודת מבט מאמצת המצלמה? בקולנוע, ברשת, באיך שאנחנו מצלמות את עצמינו - היינו, המבט הגברי. מהו בכלל ואיך הוא כבר שקוף לנו. איך העבר של מעיין כדוגמנית גרם לה להבין שהיא חייבת לפוצץ את הבועה, וכמה אנחנו מושפעות וחיות את אותה נקודת מבט באופן שאנחנו תופסות את עצמנו. ואיך כלללל זה קשור כמובן למיניות עונג ואינטימיות.