הרב קשתיאל לפרשת תזריע התשפד - הסתכלות בחסדי ה' הדבר הראשון שלומדים בפרשת נגעים הוא "והובא אל הכהן". הולכים לכהן, לא לחכם. כל הזמן מופיע "וראה הכהן וראהו הכהן" הכל תלוי בכהן. יש פה בירור בנושא הראייה כשאתה מסתכל אתה מחליט אם יש פה נגע או לא. בעיניים שלנו אנחנו מחליטים אם יש חיסרון או לא. אולי זה אפילו דבר חיובי. שורש הצרעת זה ההסתכלות. העין באלף בית קודמת לפה. קודם מתבוננים ואחר כך מדברים. אם הסתכלת באופן שטחי הפה שלך למעשה הקדים. לא התבוננת מספיק לפני שהתחלת לדבר. במגילת איכה הכל מסודר לפי אלף בית. השורש של החורבן הוא שהפה רץ קדימה לפני העין. אמרו לשון הרע אחד על השני. התפקיד של הכהן הוא לראות את הטוב, לסדר את ההתבוננות. כשאדם רואה חסרונות אצל השני יש בו גם את החסרונות הללו. כשאדם רואה נגע הוא הולך לכהן שיראה אותו. זוהי באמת גאולה חשובה, להחליט איך לראות ולהסתכל במציאות. מי שראה את פרעה והתנהלותו היתה לו פרשנות: שמשה למעשה נכשל. מאז שהגיע יש רק החמרה במצב, פרעה מסובב את משה על האצבע משה לא מצליח בכלום. אבל זה היה מעשה ה' שהוביל את הגאולה. אפשר היה להסתכל אחרת,מהקבה בכוונה מקשה את ליבם של הרשעים כדי להשמידם כדי לבוא איתם חשבון. בכל פעם צריך חירות של עיון, להתבונן, בליל הסדר אומרים "חייב אדם לראות את עצמו כאילו יצא ממצריים", אתה צריך להסתכל על עצמך בצורה כזו. הרבה התבוננות שמצילה אותנו מלשון הרע מראייה שלילית של המציאות. חכמי הפנימיות אמרו שאור זה כמו עוור. כדאדם רואה רק את האור את החיצוני הוא למעשה עוור. כשאדם מעיין בתורה הוא מתרגל לראות דברים אחרת. צריך לבוא לאהרון הכהן שיראה בעין פנימית את העולם. הקבה הוציא אותנו בחודש האביב, מוציא אסירים בכושרות, בזמן הכשר ביותר. תראה איך הכל יפה איך העולם נראה טוב, עכשיו זה הזמן לדבר. צריך כל הזמן לדבר בחסדי ה'. כשעסוקים בחסדי ה פחות עסוקים בכישלונות בני אדם. אתמול בבית חולים פגשתי את חבר שלי והוא סיפר לי את חסדי ה שהוא פגש. ה' מקשה את לב אוייבנו כי זה מביא דברים גדולים וזה אולי להשמידם. הם וכל מי שפעל נגד ישראל לא יינקה. ותבט עיני בשורי...צדיק כתמר יפרח ...צורי ולא עוולתה בו.