כל אומן שמכבד את עצמו צריך לגנוז משהו. זה מעיד על ביקורת עצמית ויסורי נפש. שני תבלינים חשובים ליצירה מדממת. היצירות הגנוזות של רונה רודפות אחריה ומזכירות לה שהגיע הזמן לעשות משהו חדש. לא לפני שהיא תתרפק על עוד אחת.

באמת שאלה טובה. רונה עדיין לא מצאה את התשובה אבל היא נהנית להיזכר. פעם היא הייתה מתאהבת סדרתית אבל עם השנים משהו קרה. היא לא סגורה אם לגברים או לה. כן כן דברי המכשפה על היצר והיצירה נושפים בעורפה אבל בואנה זה לא פשוט כמו שזה נשמע.

ביתו של אדם הוא... מבצרו. בפרק זה סוקרת רונה את משמעות המושג "בית" עבורה במהלך השנים מבית ההורים ועד הלום. מה היא תגלה בסוף? זאת השאלה.

איזון כפי שכבר שמעתם מעולם לא היה הצד החזק של רונה. אבל דווקא כאן ניכרת הקפדה. פרק זה בהמשך ישיר לקודם, סוקר את דמותו של האב לו הייתה השפעה מכרעת על התבגרותה. השילוב בין שני הפרקים מאיר בצורה חד משמעית את הרקע הקשוח (שלשות לימין שור) עליו גדלה רונה וההשפעה הדרמטית על היצר והיצירה. "יצירה זאת לא פרנסה ואת היצר שלך תשמרי במגירה. יחד עם יומנך היקר ומכתבי התאבדות". אחרי זה לכי תבני מדינה. או יצירה. או אהבה.

לא אהבה ולא נעליים. רונה עדיין תקועה אך לא מרפה. רוצה לקבל חוות דעת שניה על מצבה ולרדת לשורש הבעיה. מגיעה ליחזקאל בית, שקורא בה כמו ספר פתוח בעוד היא לא מצליחה להשאיר עין פקוחה. יחזקאל טווה את הקשרים בין ילדותה, הוריה וההווה "הלא קורה" שלה.

רונה לא מוותרת וממשיכה לחפש משמעות שתחלץ אותה מתקיעותה ותספק סיבה משמעותית לקיומה. היא מבינה שהדרך היחידה להציל את עצמה היא לכתוב. הפעם היא מחליטה לשחזר סיפור אהבה. * * * אהבה? נו שויין.

פרק בונוס בו שרון בג הכותבת מתבקשת פשוט לדבר. היא בוחרת לדבר על כתיבה, רונה ומערכת היחסים בינהן

רונה בהמלצת המכשפה שלומית ממשיכה לחפש חומרים ולמען האמת לקצר תהליכים. נזכרת שבזמנו לרגל גירושיה העניקה לעצמה מתנה - סדנת כתיבה. ומחפשת קצה חוט ליצירה בארכיון הסדנה

הפרק הזה חשוב במיוחד כי הוא כולל את האירוע המחולל. המנער. המטלטל. כלומר האירוע שיגרום לרונה לבחור