בתוך השקט שבין המחשבות, יש מתבונן שמארח את כל הבמה המשוגעת הזאת שהיא אנחנו. כשאנחנו בחווית המתבונן, אנחנו חווים את העד. וכך אנו יכלים להבין שכל מה שהחיים זו תופעה שזזה ומשתנה ורק העד נשאר יציב, נוכח ומאפשר לנו בעזרתו לחוות את החיים בספונטניות והרמוניה.זה שמתבונן נמצא מאחורי הכל אבל מי זה? מה זה הדבר השקט הזה שמתבונן מתוך העומק של מי שאנחנו?אף אחד לא יודע ואולי לא נדע לעולם.החידה הגדולה שאף אחד לא פתר וגם כנראה לא יפתור כי כל מי שינסה, הוא פשוט יתבונן גם בו.