העבודה האמיתית שאנחנו עושים בתהליך עם עצמינו היא עם טריגרים, כלומר הדברים מבחוץ שמפעילים אצלנו טראומות רגשיות מהעבר. הטריגרים עצמם הם לא בהכרח משהו רע, אלא משהו שיוצר הפעלת עומק. העבודה הזו מאפשרת לנו להיות חופשיים מהאימפולסיביות שלנו ומהכאב שמתפרץ בעקבות גורם חיצוני, בצורה מודעת או לא מודעת ושמכריח אותנו לפעול בצורה מסוימת. כשיעור נגד כוחות האופל, אנחנו מגלים את מנגנוני העומק של עצמינו, מביאים לשם התבוננות, מרפאים את עצמינו ויוצרים הרמוניה פנימית וכך גם חיצונית.

בתוך השקט שבין המחשבות, יש מתבונן שמארח את כל הבמה המשוגעת הזאת שהיא אנחנו. כשאנחנו בחווית המתבונן, אנחנו חווים את העד. וכך אנו יכלים להבין שכל מה שהחיים זו תופעה שזזה ומשתנה ורק העד נשאר יציב, נוכח ומאפשר לנו בעזרתו לחוות את החיים בספונטניות והרמוניה.זה שמתבונן נמצא מאחורי הכל אבל מי זה? מה זה הדבר השקט הזה שמתבונן מתוך העומק של מי שאנחנו?אף אחד לא יודע ואולי לא נדע לעולם.החידה הגדולה שאף אחד לא פתר וגם כנראה לא יפתור כי כל מי שינסה, הוא פשוט יתבונן גם בו.

המילים שאנחנו אומרים, לא כבולים לאמת שאנחנו חווים אבל האנרגיה והגוף שלנו...לא יודעים לשקר. ברגע שאני משקר, האנרגיה בתוכי מגיבה בהתאם. בעזרת מדיטציה ויוגה אנחנו לומדים להגיע לשליטה בסיסית במיינד, למקד את תשומת הלב שלי במשהו שהוא לא המחשבות. דרך התחושות בגוף נוכל להגיע לתחושה שמניעה את כל הסיפור, כלומר לשורש של העניין ומשם לשקט.מתוך השקט נוכל להתחבר למאזניים הפנימיים שעוזרים לנו להרגיש מה נכון ומה לא, מה מדויק ומה לא. בצ'אקרה החמישית העבודה היא עם האמת הפנימית העמוקה ביותר בתוכינו, לשמוע אותה...

 הצ'אקרה החמישית נמצאת מעבר לזמן ומרחב. זו הצ'אקרה של הנשמה, שם כל ה- שלנו wisdom שלנו נמצא, יחד עם ההבנה שאני כולם וכולם הם אני.אפשר להגיד שזו גם הצ'אקרה שבה תפיסת העצמי, האגו והאישיות נגמרת. לאט לאט, מגלים עוד זוויות של מי אני ומשם אני רואה שאני הכל.  אם הצ'אקרה שלישית (האגו) עוזרת לצ'אקרה הראשונה (ההישרדותית) להבין איך מסתדרים בעולם, מה עושים ואיך להפוך מילד לגבר, אז הצ'אקרה חמישית עוזרת לצ'אקרה השלישית להבין, שזה בעצם הכל הצגה.בראייה זו אנו מתחילים לחוות אחדות עם הכל וההבנה הזו מאפשרת לי...

תודעת הלב זה מצב ההוויה בו אנו יכולים לראות שהחטאים והדברים הלא מדוייקים שעשינו, נבעו מכאב או בורות של עצמינו ובעיקר, כי לא הרגשנו את הצד השני. בתודעת לב אנו יכלים להיות המושיע של עצמינו, המכיל והמוחל. כשאנחנו מוכנים להעלות ללב, אנחנו יכולים להתחיל להרגיש את עצמינו ואת האחר. כך, נוכל לראות את כל המקומות שהתנהגנו כמו חורי תחת, רק כי לרגע אחד לא עצרנו להרגיש או להבין את האחר. אבל הפעם, במקום לכעוס על עצמינו, אנו לומדים איך לפתוח עוד יותר את הלב.במדיטציה, אפשר לתפוס את כל הישויות השחצניות...

כשמסתכלים על התורה כמשל לתהליך הפנימי שאנחנו עוברים, הארץ המובטחת זה למעשה תודעת הלב, תודעה מוארת. להיות בתודעת לב זה להסכים לוותר על הרעיון של לנצח את כולם ולפתח את היכולת לראות גם את הצד השני, להבין איך אני גורם לו להרגיש ולחוות את זה גם בתוכי, במיוחד כשהלב שלי תמיד מושפע מאיך שהסובבים אותי מרגישים.מתוך המדיטציה והחיבור, אני יכול להתחיל להפעיל את הלב שלי גם כלפי הצ'אקרה השנייה שלי, כלומר הילד שבי ולהכיל אותו. ליצור הורות מחודשת לילד שבתוכי, שהופך לאט לאט ועם המון סבלנות מכועס וכואב לאוהב...

אנחנו חיים כיום בתקופה בה התודעה שלנו נמצאת תחת התקפה 24 שעות ביממה, ברמה הפסיכולוגית והפיזית. המטרה של מתקפה זו, ברמת התוצאות בשטח, היא פגיעה בבריאות של האנשים על ידי שליטה והפחדה. הריחוק והחרדה הם בדיוק הדברים שמחלישים את המערכת החיסונית שלנו. על מנת לשמור על המערכת החיסונית שלנו, אנו צריכים להיות כמה שיותר בתדר רגוע. המפתח לבריאות קיים ביכולת שלי לקחת בעלות על מה שרץ לי בראש, לא לחשוב או.... למעשה, לעשות מדיטציה.ההתעוררות של הריפוי הטבעי מתקיימת כאשר אדם לוקח אחריות על עצמו ועל הבריאות...

רוב הזמן אנחנו מבלים במישור של הצ'אקרה השלישית, בעולם הפיזי ששם אני מישהו. הסיפורים של הצ'אקרה השלישית תמיד יחסיים, הסיפור החיצוני של ״מי אני בעולם״ נכתב על פי מערכות היחסים שיש לי ביני לבין העולם החיצוני. אבל כל אחד שקצת חווה את המציאות כפי שהיא מבין, שהקיום הוא מעבר לסיפור שכרגע אני מספר על עצמי. איזון בצ'אקרה השלישית מעניק לנו את היכולת לראות שאלוהים כל הזמן איתנו באינטראקציה, הוא מדבר אלינו דרך כל הזמן דרך העולם. זו ההבנה שכל מה שקורה עכשיו ברגע הזה, זה אלוהים בצורה הכי חיה ונוכחת שלו.שם...

בכל אחד מאיתנו יש מקור הנמצא עמוק בתוכנו והוא בורא את העולם שאנו חווים כמציאות. אותו המקור גם עושה סדר מתוך אין סוף קלטים מהבחוץ ולפיהם הוא בונה את מה שהכי מדויק לאותו רגע ומצב תודעה. הגוף הוא כמו מפה לתודעה, למיינד, לתת מודע. המיינד מאוד חלקלק אבל הגוף לא משקר, כשאנו מעמיקים את המדיטציה מתאפשר לנו גם לנקות את החלקים שיוצרים את העולם הכואב ולברוא עולם חדש. על מנת להגיע לחיבור והרמוניה עם המקור, החלק הבורא, עלינו להתבונן פנימה כדי ללמוד את עצמי ולהבין למה אני כל הזמן יוצר את העולם שלי דווקא...

בטנטרה, יוצא שהתרגולים היותר מוכרים הם העבודה עם האש המינית, בין אם זה לבד או בסקס. הנעה מודעת של אנרגיית האש בגוף מאפשרת לנו לחזק את המדיטציה.אבל, חשוב להבין שגם בחיים כמו בתרגול, אי אפשר לעלות רק עם רגל אחת. התרגול היותר חשוב של הטנטרה הוא דווקא אחרי ולפני הסקס. שם זה התרגול של המים, של הרגשות.לתת מענה לרגש, אומר לתת לילדה שחיה בצ’אקרה השנייה תשומת לב. לאפשר לעצמינו להרגיש את הרגשות שצפים על מנת לזהות את המקומות בהם אנחנו מרגישים לא אהובים בחיים ולתת לילדה שבתוכנו, את כל מה שהיא באמת צריכה.

ההתבוננות על הצ’אקרה ההראשונה זה למעשה התבוננות על הגוף הפיזי ומערכות היחסים שלנו עם העולם; כסף, עבודה, בית וחומר. עם היוגה אנחנו נכנסים פנימה על מנת למצוא את הכאב, הזעם, הפחד וכל מה שיכול לצוף מהצ’אקרה הראשונה, להיות עם זה ולהרגיש את זה בגוף. להיות האבא והאימא שלא היו לאותו הילד בעבר ולהאיר את לו החושך באור, אהבה ונוכחות ברגע.

לחיות בחוויה של העין השלישית זה להיות פה עד הסוף, בתוך חווית החיים ובו זמנית גם לא להיות פה בכלל. לצפות במופע בהנאה ולראות איך הכל מחובר להכל. המצב הזה בו אנחנו צופים מהצד וגם מרגישים את חווית את החיים. השילוב של התבוננות יחד עם שחרור מההזדהות, הופך את הכל ליותר קטיפתי.

בטנטרה, שמחת בית השואבה זה כמו האנרגיה שמטפסת מעלה בגוף. אנחנו שואבים את המים שבתוכנו, את האנרגיה בעזרת הנשימה כדי לשחרר חסימות ולפתוח את הכתר עד שעף לך הסכך! אז נוכל לשבת בשקט ושמחה בסוכה הפנימית עם אלוהים  ❤️

איך להתמסר ליקום ולמה שאמור לקרות ובו זמנית עדיין להיות בעירנות למה שקורה סביבי ולמציאות המשתנה..... 

בתרגול הזה דיברנו על חשיבות הרגש ממנו אנחנו מדברים, לוקחים החלטות ופועלים בעולם. בטנטרה, החיבור לרגש הוא דרך הנשימה, דרכה לאט לאט, להט החרב המתהפכת של המחשבות מפסיקה להתהפך ונעלמת. שם נוכל להתחבר לעמוד האמצעי של השקט הפנימי, המקום ממנו נוצר העולם. אז בואו ניקח נשימה עמוקה, נתחבר לתחושות בגוף ונתחיל לנשנש מעץ החיים!

העין השלישית היא המקרן הראשי של חיינו,קצת כמו אחורי הקלעים.רובינו לא מרגישים את הראש כחלק מהגוף, לא את הפנים ובפרט לא את אחורי הפנים - אחורי העין השלישית.הכי קשה לנו לראות את עצמינו, את החלק האחורי של גופינו, את החלק הפנימי של תודעתינו, את החלק השורשי של רגשותינו,את החלק החשוך של דפוסי החשיבה שלנו.כמו סרט שאנחנו לא רואים את כל ההפקה שמאחוריו(עד ואלא אם כן אנחנו מתחילים לשים לב),כמו קרחון, שרואים רק את הקצה, החלק שמעל פני השטח,אך רוב המסה שלו יושבת מתחת לפני המים, נסתרת מן העין.מזמינה אתכם...

הסליחות קיימות במערכות היחסים שלנו, בין אדם לחברו, וגם במערכות המוסר או הדת שלנו, בין אדם לאלוהים, או בין האדם לעצמו.אך האם זה רק טריק כדי להרגיש טוב יותר? שלא יכעסו עלינו או שלא נכעס על עצמינו?או שזו יכולה להיות מדרגה עבורינו, ביחסים עם אחרים ועם עצמינו, שבה אנחנו מרגישים את האחר, מבינים גם את הכאבים שלנו, ומאפשרים לעצמינו לצמוח ולהתפתח משם, מדפוסים לא מודעים אשר יוצרים שחזור של הפגיעה שחווינו בכל מיני וריאציות, לעצמינו ולאחרים.נימו מסביר ומדריך אותנו לעבודה פנימית עם הפגיעה שלנו, או עם...

בתרגול זה נימו מדבר על התאריכים העבריים והרומים,על ההבנה של של האדם אז את השמש והירח, את המחזוריות ואת הטבע,על הכוח המארגן או על הדברים שהוא מארגן,על השדים שלנו שמשחקים איתנו 123 דג מלוחועל אינטנשן.נביע התכוונות להנחיה האישית שלנו,לבהירות ולהתמסרות לה,שתמיד רוצה שנגדל ונתפתח.

"לרצינות יש כמו מן... ריח. שילדים לא אוהבים"לרוב כדי להצליח במשהו אנחנו צריכים לקחת אותו ברצינות, להשקיע.אבל כדי להרפות את המיינד, כדי לחוות מדיטציה, שחרור, שקט ובליס,הרצינות לא ממש יכולה לעזור לנו בזה.הרצינות הכי מאופיינת עם המיינד, החשיבה הלוגית, האנאליזית והמתכננת.אבל כדי לצאת מהמיינד או להרגיע אותו, אי אפשר להשתמש בכלי של המיינד.אין לי פקודה ישירה כמו להזיז את יד ימין, שאני יכולה לפקוד על עצמי להירגע.זה קצת כמו להירדם.אני רק יכולה להביא משהו מעולם אחר, כמו לספור כבשים, או פמפומי רצפת...

הדרך אל הלב היא קודם כל יכולת הכלה רגשית של עצמינו בכאן ועכשיו, להסכים רק להרגיש, בלי לפעול.לפעמים כדי להגיע כך, אנחנו צריכים לעבור מעבר למיינד, שמסדר הכל בסכמות והגדרות כדי שהכל יהיה מוכר וברור ויציב ונוכל לצבור עוד ועוד ידע על העולם.אנחנו צריכים להבין שהאנשים בחיינו, או הסיטואציות, או אפילו עצמינו, איננו קבועים ומתאימים תמיד לאותה סכמה והגדרה. לפעמים אנחנו משתעממים מהחיים, פשוט כי אנו לא פוקחים עיניים ואת שאר החושים שלנו - לגלות שבכל רגע יש משהו חדש לחוות, לגלות ולשים אליו לב. או במילים...

הפעם, המשל הוא על אחד(ת) מאיתנו - הקושי להיכנס למדיטציה, או להרגיע את המחשבות הקודחות, מתואר על ידי ההתנהגות של אחת המשתתפות. כמו תמיד, נעשה שימוש בסיטואציות מהחיים כדי להראות ולהסביר את העבודה הרוחנית והנארגטית שאנו עושים.כמו תמיד, נימו לא רק מדבר "על" (רגש מסוים), אלא עוזר לנו לחוות את הדבר, וכך לשחרר אותו מהשורש....נימו מלמד אותנו שהטנטרה היא לא רק בגוף הפיזי, שם אנו עושים אסאנות (תנוחות) -מתיחות, פיתולים והפעלות, שעוזרות לנו להרגיש טוב יותר חלק מסוים בגוף הפיזי.אבל הטנטרה היא גם רגשית...

הכלי הראשון שהמדיטציה יכולה לספק לנו הוא ה"ריסט", הפעלה מחדש.הדרך לצאת מעולם המיינד, המחשבות, הסיפורים והסרטים,אשר נחווים (כמו רוב החוויות שלנו) דרך חושי הראייה והשמיעה,היא באמצעות הבאת תשומת הלב אל התחושות בגוף.דרך השער של הנשימה, אותה אנו יותר מהכל - חשים,אנו נחשפים לעולם שלם של תחושות פנימיות - הגוף הרגשי, מצב הרוח, או האנרגיה.דרך התמקדות בתחושות, התודעה והמחשבות הופכות ליותר ויותר שקטות,ואנו זוכים לריסט: רענון של המערכת, טעינת מצברים ואף תובנות חדשות.את הכלי השני שהמדיטציה מאפשרת לנו...

העבודה הפנימית שאנחנו עושים כאן עוסקת באמת. היא עוסקת במציאות של הכאן ועכשיו, במה שאנחנו חשים באמת, לא משנה אם זה כאב או שמחה, רחמים עצמיים או כעס, דגדוג נעים או פשטותה של הנשימה ותו לא.העבודה הפנימית, הרוחנית, של לשפר את עצמינו ואת חוויית הקיום שלנו, לא עוסקת ברק לחייך, או לא לכעוס או לכאוב אף פעם.להיפך.היא הוצאת האמת לאור, לפחות לאור עיננינו, לא משנה מה צף או מה קורה.ההתבוננות הכנה חסרת הפשרות על עצמינו, היא הכלי אשר ממוסס את אותם כאבים, דפוסים הרסניים או רגש שלילי.העבודה הטנטרית היא פחות...